קלו נ' אריה בע"מ - חברה לבטוח ואח'

פסק דין

א.עובדות

1.התובע יליד שנת 1962, עבד עובר ליום 14.11.00 כנהג מונית מס' רישוי 42-298-25 (להלן: "המונית").

2.אין חולק כי ביום 14.11.00 המונית הייתה מבוטחת בבטוח חובה אצל הנתבעת 1 (להלן: "אריה").

3.התובע מספר בתצהיר עדותו הראשית כי ביום 14.11.00 נסע במונית בעיר יבנה במסגרת עבודתו. תוך כדי נסיעה חש כי הדלת האחורית אינה סגורה כראוי. התובע ממשיך ומספר כי עצר את המונית ובעת שיצא מהמונית ע"מ לטרוק את אותה דלת, הוא החליק ונחבל בברכו הימנית. (עובדות אלו תקראנה להלן ובקצר: "התאונה הראשונה").

4.בכתב תביעתו עותר התובע כי התאונה הראשונה תוכר כתאונת דרכים, כמשמעות המונח בחוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפלת"ד"), וכי אריה, כמבטחתה של המונית תשא בתשלומי הפיצויים הנובעים מהתאונה הראשונה.

5.התובע פנה למל"ל עקב מצבה של ברכו, ובמל"ל הוכר התובע כנכה בשיעור 5% ובהפעלת תקנה 15 תוספת של 1.25% ובסה"כ 6.25% החל מיום 18.12.00.

6.בחודש יוני 2001 חדל התובע מעיסוקו כנהג מונית במונית דלעיל ובכלל.

7.א.התובע עבר מספר מקומות עבודה ועובר ליום 20.7.06 עבד בחב' קדמה (להלן: "קדמה").

במסגרת עבודתו זו עמד התובע על שולחן עבודה מתחת לתושבת של מנוף. באותה עת נהג הנתבע 2 (להלן: "סינה") במלגזה מס' רישוי 118-316 (להלן: "המלגזה"). למלגזה האמורה היה מחובר סל עבודה שבו נמצא אותה שעה ויקטור ביסמוט (להלן: "ביסמוט").

ב.עפ"י דברי התובע היה עליו ועל ביסמוט לחבר זרוע מנוף לתושבת שהייתה מורכבת על הקיר. סדר הדברים, לדברי התובע, הוא כזה שנהג המלגזה מכניס את הזרוע החשופה של המנוף לתוככי התושבת בין שתי אוזניים ובתיזמון מדויק על התובע היה להשחיל פין שיקבע את התושבת לזרוע.

ג.מסכם התובע את ספור העובדות כי בטרם הספיק לסיים את חלקו, נסע סינה קדימה באופן בלתי אחראי, באופן שכף ידו השמאלית (התובע אטר יד ימינו) נמחצה בין הזרוע לבין התושבת (נסיבות אלו תקראנה להלן בקצור: "התאונה השניה").

8.בכתב התביעה עותר התובע כי ביהמ"ש יכיר בתאונה השניה כתאונת דרכים, כמשמעות המונח בחוק הפלת"ד, וכי סינה כמי שנהג במלגזה ומבטחתה של המלגזה (להלן: "הכשרת הישוב") ישלמו לו פיצוי בגין נזקיו עקב התאונה השניה.

9.הואיל ובשתי תאונות נפרדות עסקינן, ובמעורבים שונים עסקינן תידון כל תאונה לגופה תחילה הראשונה ולאחר מכן השניה.

ב.הדיון לגבי התאונה הראשונה

1.התובע טוען כי:

א.יש לקבל את עמדתו ביחס לאירוע התאונה כי הוא החליק תוך כדי יציאתו מהמונית.

ב.הואיל ואינו משפטן הבין בעצם כי הוא היה מעורב בתאונת דרכים רק אחרי ששוחח עם עו"ד.

ג.יש לפנינו עדות יחידה של התובע בלבד, כיוון שארוע התאונה ארע כשהמונית הייתה ריקה, ואיש גם לא היה מסביב למונית.

ד.אין בידי אריה כל עדות או אמירה אחרת של מאן דהוא שיש בהם כדי לסתור את עדותו.